In the last five years I documented the northern Golan Heights, following a family that left the big city, Tel Aviv. Their transition was very challenging and resembles to a deep ploughing in a basalt soil. In my early work I was following the human daily life and experiences. But, later my visual thinking changed. I was influenced more and more from the surrounding natural materials and my feelings during my visits.
In the afternoon, before sunset, the bees come out to seek a golden blossom on the Syrian side. One day I lie on the high mound that separates the field from theSyrian border and I watched through the fence. Golden flowers blossomed constituted a favorite destination for the bees, the bees do not need a permit to visit the other side of the border.
The border will not stop the bees on their way to the golden flowers. Like everything was peaceful and a trade relations have been developed between the two territories. That day I tasted the sweet honey, a creation from the flowers across the border. The honey tasted sweet but strict.
I stood on the black basalt soil and watched how it all began to turn yellow, the bees began their final preparations before sunset, as I continued to lick the honey from my fingers, the peaceful moment was broken by explosion sounds.
חמש שנים אני מצלם בצפון רמת הגולן, בעקבות זוג שעזב את הכרך, את תל אביב. המעבר לרמה מלא אתגרים ולעיתים הוא דומה לחריש עמוק באדמת הבזלת.
לא תמיד ניתן לראות את האופק דרך אותם מרחבים פתוחים של הרמה. בשנים הראשונות תעדתי התרחשויות אנושיות יום יומיות. אבל, בהמשך עברתי שינוי.
הושפעתי יותר ויותר מהחומרים הטבעיים שבאזור ומתחושות שליוו את שהותי ברמה.
בשעות אחר הצהריים, לפני השקיעה, הדבורים יוצאות לתור פריחה זהובה בצד הסורי. באחד הימיים, רכנתי על תלולית העפר הגבוהה החוצצת בין השדה לגבול וצפיתי במתרחש מעבר לגדר.
שם פרחו פרחים זהובים שהיוו יעד מועדף לדבורים, הם לא זקוקות לאישור כדי לבקר בצידו השני של הגבול.
אין מחסום שיעצור בעד הדבורים בדרכן אל הפרחים הזהובים. כאילו הכל שב לכנו ונרקמו יחסי מסחר בין שתי הטרטריות. באותו היום טעמתי מהדבש המתוק תוצר הפריחה שמעבר לגבול. לדבש היה טעם מתוק אך נוקשה.
המשכתי לעמוד על אדמת הבזלת השחורה והבטתי כיצד הכל החל להצהיב, כולם החלו בהכנות אחרונות לקראת השקיעה, בעודי ממשיך ומלקק את הדבש מאצבעותיי, השקט הופר על-ידי קולות עזים.
