בין מכוניות אוטונומיות, פילם ומה שביניהם

ככול שפעולות יום יומיות יהפכו להיות יותר ויותר אוטונומיות ללא התערבות יד אדם, כאשר המכונה יותר ויותר תשפיע על התוצאות, כך ייווצרו יותר ויותר איים תרבותיים של אנשים המחפשים לשלב התנהגות נוסטלגית. התנהגות נוסטלגיית היא הכמיהה לביצוע פעולות או תפיסות שהיו נהוגות בעבר. לדוגמה, אנשים מדור ה Y, שמעצבים ותופרים לעצמם חלק מהבגדים (לאו דווקא מעצבים במקצועם). אותם אנשים מבקשים לשלוט על התוצאות בעצמם, ולהיות חלק אקטיבי מהתהליך היצירתי התורם להתעצמות בחוויה והנאה שאינה רגעית. הנאה הבאה כתוצאה מתהליך ארוך ומורכב (לא מסובך) היא חוויה שמלווה אותנו לאורך זמן רב יותר.

האירוני הוא שחלק מאנשים המשלבים התנהגות נוסטלגיית בחייהם, לעיתים הם המוח שמאחורי טכנולוגיות חדשות אשר משנות את חייהם של המונים. הם אלו שמסממים אוכלוסיות שלמות בפתרונות טכנולוגים היוצרים שינויים כלכליים וחברתיים. אך מאידך הם מספיק פקחים בכדי לשמור על האיזון בין טכנולוגיה לנוסטלגיה ואף יחנכו את ילדיהם לפי אג׳נדה זו. הם יאמצו יותר ויותר תהליכים מכניים מחשבתיים נטולים כל חדשנות ויתרפקו על אותה נוסטלגיה מתקופת ילדותם.

זו התרפקות אל העבר מעבר למחשבה, זו נוסטלגיה התנהגותית הבאה לידי ביטוי הלכה למעשה. תהליך המימוש של אותה נוסטלגיה מצד אחד יוצר מקריות בתוצאה ומצד שני שליטה טובה יותר בביצועים כך שאני כאדם יוצר, משתמש במכונה להפיק את התוצרים שלי ולא המכונה יוצרת אותם עבורי. לדוגמה אני יוצר במו ידיי רהיט, הכולל תכנון, בחירת החומרים, עיבוד החומרים והרכבת הרהיטאל מול השימוש בשרטוט של רהיט שמצאתי באינטרנט, הזנתו בתוכנת CAD (computer-aided design and drafting) והעברתו למכונה שמייצרת עבורי את הרהיט.

אותם אנשים המנחילים התנהגות נוסטלגית יוצרים איים תרבותיים אותם אני מכנה איים אנלוגיים. איים אנלוגיים כוללים אנשי קידמה טכנולוגית המבינים בחשיבות האיזון בין אוטומציה התנהגותית לתהליכים שהם כביכול מורכבים יותר הדורשים אימון ויצירתיות. אלו אנשים שאל מול אימוץ טכנולוגיות חדשניות יוצרים לעצמם אי אנלוגי אחד או יותר.

ישנם איים אנלוגיים רבים, אך כאן אנסה לתת כמה דוגמאות הקרובות יותר לליבי. אני מאמין שיש לכם איים נוספים ואשמח אם תשתפו אותי באיים האנלוגיים שלכם.

הרכב

מתי הצלחתם בפעם האחרונה להטות את רכבכם על צדו תוך כדי סיבוב, כנראה שלא תצליחו גם אם תתאמצו, היות ורכבכם כולל מערכת איזון ובקרה אוטומטית שימנעו מכם לעשות זאת. המערכת שולבה ברכבים בכדי להגביר את יציבות הרכב ולמנוע סטיות או חס וחלילה התהפכות. ללא המערכת הזו הנהג הוא זה שצריך לשלוט ברכב ולמנוע מקרים אלו. ואילו נהג מיומן יכול לנצל זאת לביצועי נהיגה מתקדמים יותר. ברכבים שלנו כבר משולבות מערכות אוטומטיות רבות הבאות על חשבון חווית הנהיגה ומנתקות אותנו מן המכונה ובכך מכהות יכולות שהיו לנו בעבר. נסו לנהוג היום ברכב מכאני משנות ה 70 או ה 80 כזה שלא מצויד בשום מחשב רכב, כזה שפותחים את מכסה המנוע ומסתכלים לרכב בקרביים. שלא לומר לפתוח את מכסה המנוע מאחור ברכב המצויד בהנעה אחורית כמו ה Fiat x1/9. אני מאמין שלרובכם התנהגות הרכב וחווית הנהיגה תהייה מאד מוזרה ואולי אפילו מפחידה בתחילה. אבל ברכב כזה, זה אתם והמכונה. השליטה ברכב הינה ידנית לחלוטין וכל נגיעה בהילוכים או בהגה מתורגמת באופן ישיר לביצועי הרכב.

לפני כשנה רכשתי רכב המאובזר בחיישנים רבים שתפקידם למנוע תאונות ולהקפיד כי אנהג באופן זהיר. כמה מן החיישנים ממוקמים בציידי הרכב, ובזמן שחולפים מימיני או משמאלי רכבים, נדלקת נורה קטנה במראה המתריעה כי הנתיב אינו פנוי ולא ניתן לעבור לנתיב המקביל. מטרת הנורה למלא את שדה הראיה המת של הנהג. שמתי לב כי לאחרונה אני מסתמך יותר ויותר על אותה נורה כתומה קטנה ואני פחות ופחות מביט במראה או מטה את ראשי לבדוק שהנתיב פנוי. אני שוקל לבטל את אותה נורה ולהחזיר לעצמי את החדות והסמכות בקבלת ההחלטות. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם אותה נורה הייתה משתלטת על התנהגותי ובמקרה הייתה מפסיקה לעבוד.

כבר כיום הרכב שלי מרגיש לי יותר מידי אוטונומי, עם כל יכולות המחשוב הבאים לגונן עליי ומתערבים לי בנהיגה ומכהים את חושי. אני מאמין כי ברגע שהרכבים האוטונומיים יופיעו באתרי המכירות לצידם יתפתח אי אנלוגי של רכבים ידניים וספורטיביים. יצרנים ישיקו יותר ויותר סדרות מיוחדות של רכבי ווינטג׳ לא אוטונומיים. בחניה שלי יחנה רכב אוטונומי ולצידו רכב ספורטיבי ידני, כזה שיצרוב הנאה וחוויה שהרכב האוטונומי לא יוכל לה. בתי הגדולה תלמד לנהוג עדיין על רכב רגיל אך בני הקטן אולי יזכה ללימודי נהיגה על היברידי בין אוטונומי לאוטומטי. אך כאב המנסה תמיד לאתגר את ילדיו במקביל אלמד את ילדי לנהוג על רכב ידני נטול כל מחשב. רק שירגישו את הפיזיקה של המכונה הזו, שידעו להרגיש אותה ומה ניתן לעשות עמה ללא מחשב.

המצלמה

כחובב צילום אני מתעד רבות את ילדי משחקים בבית וכבר צילמתי במצלמות רבות בחיי ממצלמות פילם בפורמטים שונים ועד מצלמות דיגיטאליות מסוגים שונים. אפילו בקמרה אובסקורה צילמתי. לאחרונה חזרתי שוב לצלם במצלמת פילם משנות ה 70 וחזרתי גם להשתמש בעדשות ישנות יותר במצלמה הדיגיטאלית שלי. למה אני מספר זאת, כי אני רוצה לשתף אתכם בתהליך מחשבתי וחוויתי שעברתי בשנים האחרונות.

אני מצלם כבר כמה שנים במצלמות דיגיטאליות המציגות תמונה ראליסטית, מדויקת ללא כל פשרות. למרות שאני מכייל את המצלמה באופן ידני המרחק בין כיול המצלמה לתוצאה הוא מאד קצר. לוחצים ומקבלים צילום מושלם. בתחילת המעבר לצילום הדיגיטאלי מהאנלוגי (שימוש בפילם) הייתי מאד מוקפד בחשיבה ובתכנון לפני כל פריים ופריים. בחרתי את העדשה הנכונה, את הזווית הרצויה, מדדתי את האור בכמה נקודות, בחרתי את ההגדרות הנכות לצילום, עצרתי את הנשימה ורק אז לחצתי. אט אט שמתילב שאני מדלג על חלק מן השלבים בתהליך. הרגשתי שהדבר יוצר גם חוסר סיפוק מן התוצאות וגורם לריבוי של צילומים. הבנתי שאני צריך לתרגל מחדש את המוח, לאמן אותו מחדש לחשוב כמו פעם בכדי להגיע לתוצאות נכונות יותר. ולכן חזרתי בפרויקטים מסוימים לצלם בפילם במצלמה שהיא מכאנית לחלוטין ללא מד אור, ללא פוקוס אוטומטי, עם סרט הכולל רק שמונה צילומים. שמונה צילומים ומסתיים הסרט, ואז יש צורך להחליף סרט. תחשבו שהייתם יוצאים לטיול יומי עם שני כרטיסי זיכרון של 8 צילומים כל אחד.

לאחרונה החלטתי לתת ליום הולדתה של ביתי מתנה יוצאת דופן. מסרתי לה את מצלמת ה– 35 מ״מ שלי וקניתי לה סרטי צילום שחור לבן. על מצלמת הניקון הזו התקנתי את אחת מעדשות ה– 35 מ״מ האהובות עלי בעלת צמצם 2, עדשה קטנה וקומפקטית בעלת חדות ואופטיקה מדהימים. לאחר כמה שיעורים שאלמד אותה כיצד לתפעל את המצלמה ונצלם ביחד אקח אותה לחדר חושך ונפתח ביחד את הסרט ונדפיס אותו בחדר החושך. התהליך והחוויה הזו מחייבים בכדי להבין את התהליך הצילומי שנעשה מאחורי הקלעים. בעולם הדיגיטאלי התהליך שנעשה מאחור הוא כמו קופסא שחורה עבור רובנו, לוחצים מצד אחד ויוצא מצד שני. גם אם אנו מבינים את התהליך הצילומי הדיגיטאלי, זו הבנה תיאורטית ולא מעשית. התהליך הדיגיטלי אינו חלק מן חווית הצילום. בצילום האנלוגי התהליך הוא חלק מרכזי מן חווית הצילום, לא ניתן לצלם אם לא מבינים אותו ולא ניתן לדלג עליו. יש משהו בתהליך האנלוגי שצורב את החוויה בצורה אחרת בזיכרון.

התקליט

לאחרונה אני נפגש יותר ויותר עם אנשים המשמשים תקליטים וחוזרים להקשיב למוזיקה מפטיפון במהירויות 33 ו 45. תהליך האזנה למוזיקה מפטיפון דומה לצילום האנלוגי. הוא תהליך רב שלבי בו האדם מעורב בכל שלב ושלב בתהליך. הוא מתחיל בבחירת התקליט לו ארצה להאזין, אני מדפדף בין התקליטים שברשותי מוציא אחד או שניים מביט על העטיפה ומנקה אותה מאבק. אני מסובב את התקליט לצידו השני ומביט ברשימת השירים, פותח את כיסו הפטיפון ומוציא בזהירות את התקליט מהעטיפה. אני נוגע בתקליט בקצבותיו בזהירות ומניח את צידו העליון בדיוק אל תוך החור המרכזי שלו למרכז הפטיפון. אני מפעיל את המנוע של הפטיפון ובעזרת מברשת קטיפה אני מנקה את התקליט. אני לוקח את המחט מרים אותה בזהירות ומניח אותה על הפינה של התקליט. אני סוגר את הכיסוי של הפטיפון. אט אט המחט מתקרבת אל השיר הראשון ומנגנת אותו. אני מתיישב ומאזין כאילו נכנסתי לבית קולנוע ובאתי לצפות בסרט. נדיר שהקפצתי את המחט לאזור ספציפי בתקליט.

תמיד האזנה הייתה כצפייה בסרט מתחילתו ועד סופו. זו לא הייתה האזנה מזדמנת, לשם כך השתמשנו ברדיו, זו הייתה האזנה בכדי לשמוע את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו. כפי שהיוצר נתן את הדעת לסדר השירים כך גם המאזין החזיר לו בתודה וניסה להיכנס למוחו של היוצר ולהבין את היצירה מתחילתה ועד סופה. כמקשה אחת. גם החריגות של החומר והציוד האנלוגי תרמו להאזנה ונשמעו כחלק מן היצירה. כל שריטה קלה נשמעת והיה לחלק בלתי נפרד מאותו תקליט.

האופניים

אי אנלוגי נוסף הוא עולם האופניים. אל מול האופניים החשמליים צמח מגזר שלם שחוזר לאופניי ווינטג’, אופניים פשוטים, ללא הילוכים הדומים מאד לאופניים שרכבנו עימם לפני עשרות שנים. חלק מאותם אנשים אפילו מחפש אופניים ישנים ומשפץ אותם, תוך שימוש בחומרים טבעיים ומתכות פשוטות. חברות זיהו את אותו אי תרבותי והן משווקות קווי מוצר שלמים של אופני ווינטג׳ איכותיים הבנויים מחומרים מורכבים ואיכותיים שהגיעו מעולם התעופה. התחושה של רכיבה על כלי כזה היא קסומה וזכורה היטב. חברות שהשכילו להבין שישנו כאן קהל גדול החלו ליצר גם אביזרים התואמים את רוח התקופה, כגון תיקים, ביגוד וחלקי אופניים הנראים ועשויים מחומרים משנות ה 60 וה 70.

לסיכום

מעבר לחוויה אותה מחפשים האיים האנלוגיים, התהליך המורכב והלימוד, תמונות באותם איים הזדמנויות עסקיות. כאשר האוטומציה והדיגידליזאציה של דברים מתפתחות בקצב מהיר מולן יש את אלו שיחפשו איזה אי אנלוגי. אותו אי אנלוגי יוצר סביבו תרבות חדשה תרבות שאינה מהווה מאסה שיווקית כגון זו הדיגיטאלית אך זו בהחלט תרבות שמוכנה להשקיע יותר בהבנת המוצר והתהליך, זו גם תרבות שמוכנה להשקיע יותר זמן וכספים באהבה שלה. התרבות הזו נאמנה יותר ומסורה יותר למותגים שלה.

Leave a Reply