הערה: השורות הבאות אינן מהוות מסמך המנחה או מסביר כיצד יש להתגונן או לבנות מרחב להתגוננות בפני ארוע קונבנציונאלי או כזה שאינו קונבנציונאלי. שורות אלו באות אך ורק לשם פולמוס והצגת האבסורד אדריכלי בו אנו חיים בארץ.
לאחר קריאתי של הספר חלל וכו׳ – מרחב מרחבים של ז’ורז’ פֶּרֶק חסרו לי כמה מרחבים לקורא הישראלי. או
בגישה אחרת, אילו מרחבים היו נוספים לספרו של פֶּרֶק במידה והיה נכתב של ידי ישראלי.
פֶּרֶק מציג בעניין רב את המרחבים הבאים: הדף, המיטה, החדר, הדירה, חלל חסר שימוש, מדרגות, בניין, רחוב, שכונה, עיר, מחוץ לעיר, הכפר, ארץ, עולם, חלל וכו’ – סילחו לי אם לא הזכרתי את כולם. לא אכנס כאן לכל התמהיל ואיני מבקש להציג כאן את ספרו בתימצות, אך כפרקים משלימים וכאלו המהווים חלק בלתי נפרד מה״ישראליות״ בחרתי להשלים את חווית הקריאה בכמה מרחבים הרלוונטיים לקורא הישראלי העשויים לעניין ולהטיל מעט אור על החיים במדינתנו. בחרתי להציג את המרחבים הבאים מתוך נקודת המבט האישית שלי.
מרחב המרחבים הישראלי:
המקלט
הממ״ד
המרחב המוגן
המיגונית
החדר אטום (1992)
המרחב האישי
*אני ממליץ לקרא את ספרו של פֶּרֶק לפני קריאה זו, זהו ספר מיוחד בעל דקויות רבות הנוגעות
למרחב בו אנו חיים, השובר את הקיבעון בתפיסות המקובלות לגבי המרחב.
בצילום: ילדים משחקים על מקלט
המקלט
המקלט הוא מבנה תת קרקעי האמון על הגנת אזרחים בעת התקפה קונבנציונאלית כגון פגזים, טילים ארוכי טווח, תקיפות אויריות וכול נשק קונבנציונאלי אחר אשר יכול לפגוע בתושבים. המקלטים הציבוריים נבנו בכדי להעניק מענה מיגוני בעת הישמע אזעקה, לעוברי אורח או לתושבים בבתים שניבנו עד שנות ה 70 – בתים שאינם כוללים מקלט או חדר מיגון.
המקלט תמון ברובו בקרקע והכניסה אליו בולטת אל מחוץ לפני הקרקע. לרוב דלת ברזל דלה מהווה מחיצה בינו לבין החוץ, לאחריה ישנן מדרגות המובילות אל תוך האדמה וצורתו החיצונית של המקלט עוקבת אחר מדרגות אלו – צורתו נראת אל מבחוץ כמשולש ישר זוית. אחרי המדרגות ישנה דלת כבדה, אטומה ומחוסמת. למקלט אין חלונות ואת מקומם תופסים פתחי איוורור הנראים לרוב כצינורות מעוקלים הבולטים על פני הקרקע. המקלט עשוי בטון מזויין עבה שעמיד בפני הפצצות קונבנציונאליות.
בכל ישוב בישראל ישנם מקלטים המפוזרים ברחבי העיר, המושבים, הקיבוצים, הישובים הקהילתיים, הכפרים, ישובי ספר וערי המרכז. ישנם סוגים שונים של מקלטים בישראל, אך הנפוצים ביותר הם המקלטים הציבוריים המהווים מקום מפגש קהילתי בסביבתם, בתוכם ומעליהם ובכך אדון בהמשך. בנוסף קיימים מקלטים בבניני המגורים, אותם מקלטים המשרתים את דיירי הבית.
המקלט הציבורי מוצב בכל שכונה ושכונה. לרוב מקלטים הם חלק מהריאה הירוקה בערים. הם מהווים חלק מגינות ציבוריות וגני המשחקים. לעיתים נדמה לי כי הגנים הציבוריים וגני המשחקים סביב המקלטים דומים לאקליפטוסים של אלי כהן. צורתו המשופעת של המקלט מהווה מגלשה של בטון מזויין עליו הילדים אוהבים לטפס ולהתגלש. זכור לי מקלט כזה בבית הספר היסודי שלי. היה זה מן מבחן אומץ לילד בכיתה א׳ לטפס על המקלט ולהתגלש מטה. חלק ניכר מההפסקות בבית הספר בילנו על הבטון המזויין הזה.
בצילום: מקלט מספר 16
בצילום: מקלט מספר 13
בתוך המקלט נהגנו לקבל חוגי העשרה באומנות, פיסול בעץ, בנית מודלים בחשמל ואלקטרוניקה וקריאה ב״מקלט הספרייה״. ברוב הזמן עשינו בתוך האדמה כל דבר שאינו דבק בתדמיתו ההגנתית של המקלט.
זכורים לי במיוחד שיעורי האומנות שהועברו במקלט היות ולא היה בנמצא חדר מעל פני האדמה הוחלט כנראה לקבור את אומנותנו מתחת לפני האדמה. זכורות לי משיכות צבעי הפנדה הנמרחים על נייר חום. רייחם של הצבעים זכור לי עד היום ואני מאמין שאת חלק מיצירות אלו אף ניתן לאתר בעליית הגג של הורי.
בכל שנה ושנה דאגו בבית הספר לתרגל את השימוש במקלט. השמיעו אזעקות בעיר וירדנו בצורה מסודרת במבנה אל תוך האדמה עד סיומו של התרגיל. באחד מבתי הספר בהם הייתי מוקמה ספריית בית הספר במקלט וכאשר היינו זקוקים לרגע של שקט, מחשבה ויצירה היינו יורדים אל המקלט. לא ברור לי עד היום השיקול של הקמת ספריה בתוך מקלט, האם זה נובע מחוסר מקום או מחרדתה של הספרנית לספרים.
נראה שהמקלטים אינם פוסחים במדינתנו על אף דור וגם ילדי נוהגים להשתמש בהם למשחק ולהתגוננות. אני מביא את ילדי לגינת המשחקים ולאחר שמאסו במתקני המשחקים הקונבנציונליים הם עטים על המקלטים אשר בולטים מעל פני הקרקע ומכתיבים להם מבחני אומץ שונים כגון טיפוס, קפיצה תליה ועוד. באותו זמן ילדים אחרים במקום אחר בישראל נכנסים אל תוך המקלט ומשתמשים בו להגנה לה יועד, ונראה כי כך ימשיכו לעשות בעתיד.
בתוך המקלט ישנו חדר גדול המצויד בכיור וחדרון שרותים. לעיתים מרוכזים בו מיטות, מיזרנים ומקומות ישיבה אחדים. ככול שהמקלט בישראל קרוב לאזור עימות כך הציוד בו מתאים לשהייה ארוכה יותר וככול שהוא נמצא באזורים שאינם אזורי עימות הוא משמש יותר לפעילויות חברתיות ולמשחק.
המקלט בבניין המשותף מהווה מקום הגנה לכלל דיירי הבניין אך במידת הצורך ובהתרעה קצרה הוא אינו יעיל לדיירים מן הקומות העליונות ולכן בישראל כיום כל בניין מחויב בבניית ממ״ד בכל בית ובית ובכך אדון בהמשך. בחלק נרחב ממדינת ישראל המקלט בבנין המשותף הפך למחסן. ניתן למצוא בו תמונות ישנות, ספה של גברת שעזבה, שולחן סלון ישן, כסאות רעועים, אופניים של ילדים, בקבוקי מים לעת הצורך ועוד.
בצילום: דיירים במקלט המשותף במהלך ״צוק איתן״, יולי 2014
בהיותי צד אחר מקלטים בגני המשחקים והמרחבים הציבוריים ניתן לראות כיצד מנסים לרכך ולהסתיר את הבטון המזויין על ידי חיפויים של עץ, צבעים ואיורים מעולם הילדים. בגן המשחקים ליד ביתנו מצויירות דמויות מהסיפור פו הדב. ילדים והורים אוהבים להשתמש בדמויות אלו בכדי לספר סיפור או לשאול שאלות לגבי הדמויות. מביקוריי הרבים בגינה לא שמעתי ילד השואל שאלה לגבי המבנים הללו הצצים מן האדמה, ולא הורה העומד על טיבם של מבנים אלו אל מול ילדיו.
לאחרונה אני צד אחר מקלטים וככל שמנסים ליפות אותם בגני משחקים בצבעים נועזים ובדמויות מסיפורי ילדותי, אני רואה בהם בטון מזויין ומחנק. אותו מחנק הזכור לי מתרגילי הירידה למקלט בבית הספר היסודי.
המקלט הישראלי אינו מהווה מיצג היסטורי, הוא חי ונושם. המקלט שמיש לעיתים קרובות באזורים שונים
בארץ מעת לעת (עד כאן, שורות אלו נכתבו כחודש לפני ״צוק איתן״).
הממ״ד
בעת כתיבת שורות אלו התפתח לו שוב עימות ברצועת עזה שהביא את רוב אוכלוסיתה של ישראל לפגוש שוב במרחב המרחבים הישראלי – המקלט, הממ״ד והמגוניות. יש את אלו הנושקים לרצועת עזה שמפאת התראה שאינה מספקת לפני ההפצצות, עליהם להיות במרחק נגיעה מהמרחב המוגן או שעליהם אפילו לשהות בו חלק ניכר מן היממה. ויש את אלו הרחוקים מרצועת עזה וזכו בתשעים שניות ארוכות בכדי להגיע למרחב המוגן. יצא יד המקרה ומבצע ״צוק איתן״ בעזה חילחל לי לשורות אלו. התחלתי לכתוב את מרחב המרחבים הישראלי כמה חודשים לפני העימות של יולי 2014. מאז המקלטים בגני המשחקים אותם פוקדים ילדי נפתחו לרווחה, והפעם לא בכדי לקיים חוגי העשרה אלה להוות מגן לילדים המשחקים בגינה.
גולדה מאיר אמרה: ״אנו מסוגלים לסלוח לערבים על ההרג של ילדינו. אנו לא מסוגלים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את ילדיהם. יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו.״ אלו שלושה משפטים המסבירים את מעגל הפחד בו שרויים אותם אנשים המכונים מנהיגים בישראל של אוג׳ 2014. אילו גולדה מאיר היתה נעצרת במשפט הראשון היה כאן סוף פתוח.
יהודה עמיחי כתב כי ״אלוהים מרחם על ילדי הגן״. אך אני סמוך ובטוח כי גם עליהם הוא לא חס. יש את אלו ללא מרחב מוגן כלל ומנגד יש את אלו בעלי מרחב מוגן אך ללא הזמן המקנה להם שימוש בו.
ונחזור לממ״ד, הממ״ד הוא חדר לכל דבר, חדר מבוטן מזויין בעל חלונות פלדה כבדים ודלת פלדה כבדה כזו שקיימת במקלטים. הממ״ד אינו משיק לשום אסכולה של עיצוב פנים ואינו נלמד כחלק מתוכנית הלימודים לארכטקטורה ולעיצוב פנים בקטדרות בהן משוחחים איטלקית. הממ״ד הוא החדר האחרון בבית, או במילים אחרות החדר הנחות ביותר. זה המשוייך בסוף, רק במידה ולא נישארים יותר חדרים פנויים. הממ״ד לרוב משמש כחדר מחסן, חדר אימון בעל מסילות מוזנחות, חדר עבודה, חדר משחקים או חדר שינה לאורחים.
במידה ויש לשכן בו בן בית תמיד יהייה זה האחרון שנולד. הוא מתייג אותו כחדר נוסף בבית, אך זהו צינוק, חדר ללא זכויות.
המרחב המוגן
מרחב מוגן הוא מרחב למגננה בפני טילים שאינו יעודי למגננה מעין זו. לרוב הוא משמש עוברי אורך ברחוב או דיירים בבתים ישנים ללא ממ״ד. (לאחרונה כחלק מבניית בנייני משרדים ובנייני שרות ציבורי הוגדרו מרחבים מוגנים בתוך המבנה שהם גם ממוגנים מעבר לכל חדר אחר בבניין). ככלל כל חדר שאין לא קיר, חלונות או תיקרה הנושקים לחוץ הוא מרחב מוגן תיקני. לדוגמה גרם המדרגות בחלק מן הבנינים מוגדר כמרחב מוגן.
בסוף יולי 2014 עבדתי בבניין משרדים ובעת האזעקה יצאנו מן המשרד לגרם המדרגות. לפתע גרם מדרגות זה הפך להיות שמיש, וכל באי הבניין מצאו את עצמם מפוזרים בגרם מדרגות של עשרות קומות, מראה סוראליסטי לכשעצמו. המרחב המוגן הוא רגעי ואינו נועד לשהייה ממושכת. לאחר נפילת הרקטה כל באי המרחב חוזרים לעיסוקייהם. זאת בניגוד למקלט הבנוי לשהייה ממושכת.
ככלל מרחב המרחבים הישראלי עוסק במגננה. במצב של חוסר שיח ומציאת פתרון הקשור בחיים נאותים – חיים במרחבי מיגון. וככלל כיצד ניתן להצמיד למילה מיגון את המילה ״מרחב״ – מרחב מיגון, הרי המיגון הוא חוסר מרחב, הוא חנוק. תארו לעצמכם אביר הלובש מיגון ברזל או חייל הלובש אפוד קרמי כבד, האם המושג מרחב חל גם עליהם?
מרחב קשור בחופש, שלום, שכנות ונחת. בסיפרו של פרמק מתואר מרחב ״הארץ״ וה״חלל״ – מרחב המרחבים הישראלי מנגד אוגד בתוכו מגננות על המישור הווירטואלי – כאלו שאינן קשורות בבטון מזויין. כגון טילים נגד טילים, כיפות ברזל, מרוודי קסם וחצים (טילי חץ), היוצרים עבורנו מרחב מוגן ווירטואלי, ללא גבולות ברורים. המקנה לנו תחושת בטחון במרחב ״הארץ״ וה״חלל״ של פרמק. תחושת הגנה ווירטואלית הדומה למרחב מוגן
המרחב המוגן הווירטואלי מהווה במידה רבה מקור לחוסר הישנותם של דברים ולקיבעון המנציח את מצבה העגום של הציונות.
המיגונית
המיגונית היא מגננה מפני התקפה קונבנציוצאלית, המיגונית הינה גוש של גידול בטוני הנמצא על פני השטח במרחב הציבורי או הפרטי ומטרתה לשרת אנשים הנמצאים בחוץ וזקוקים למחסה או לכאלו שאין בביתם ממ״ד או נגישות למקלט. המיגונית מופיעה בתצורות שונות, חלקן מאולטרות בדמות צינורות ביוב גדולים העשויים בטון וחלקן כחדרי בטון מזוין הנמצאים על פני השטח. המיגוניות מפוזרות בעיקר באזור המשיק לחבל עזה ובישובים הקרובים יחסית לחבל.
בצילום: מיגונית בגן ציבורי בישוב בחבל עזה
החדר אטום (1992)
החדר האטום הוא מושג מתקופת מלחמת עירק בשנת 1992 שהתהווה לאחר איומיו של שליט עירק דאז סדאם חוסיין בדבר שימוש בנשק כימי כנגד מדינת ישראל אל מול הפלישה ההומניטארית האמריקאית לעירק. האיום הכימי לבסוף לא בא לידי מימוש, כאשר רק טילים קונבנציוצאלים ארוכי טווח נישלחו לישראל. למרות זאת העורף הישראלי התכונן לאיום הכימי וכל בית ומשרד התהדר בחדר אטום. חדר אטום הוא כמו ממ״ד או מרחב מוגן אשר כולל מיגון בשיטת ״עשה זאת בעצמך״. חלונות הבתים שפנו כלפי חוץ כוסו בשתי וערב של סרט דביק, חלונות ודלתות נאטמו בעזרת נילונים וסרט דביק. בזמן אזעקה וקריאות קוד החרום ״נחש צפע״ היינו רצים לחדר האטום בבית, סוגרים את הדלת מאחורינו ואוטמים אותה עם נילון וסרט דביק. את תחתית הדלת אטמנו בעזרת סמרטוט לח וחובשים מסכות גז לראשנו. בזמן שהותנו בחדר האטום היינו מאזינים לרדיו בכדי לדעת מתי ניתן לצאת מן החדר האטום. אני זוכר עד היום את האזעקה הראשונה, קמתי בלילה ממטתי ולקחתי עימי לחדר האטום את
היקר לי מכל – נעלי הריצה שלי.
המרחב האישי
המרחב האישי הוא אותו מרחב בו כל פרט ופרט מתקיים. זהו מרחב ווירטואלי המתנהג כצל. לכל מקום אליו נפנה המרחב האישי ילווה אותנו. בחדר, בבית, ברכבת, ברחוב. למרחב הווירטואלי גבולות דינאמיים, הוא תלויי מקום וקונטקסט. במידה ואני חולף על פניו של שכן ברחוב אני אומר לו בנימוס שלום ואולי אף אחליף עימו מילה או שתיים, במידה ואני פוגש באותו רחוב אח או אחות אחבק אותם ואצור שיחה אישית מעבר לנימוס המתבקש ואולי אצטרף למרחב האישי של אותו אדם כמלווה.
מרחב אישי תלוי בקודים התנהגותיים. במידה ואני חפץ בשמיעת מוזיקה ברחוב ארכיב אוזניות ואשמור את גלי הקול במרחב הפרטי שלי, במידה ואני חפץ בשמיעת מוזיקה בביתי אשתמש במגבר תוך כדי הגבלת גלי הקול לגבולות הבית. הפרט הוא זה ששולט בגבולות המרחב האישי תוך כדי התחשבות בסובבים אותו. המרחב האישי מאד פגיע היות והוא לא תחום בגבול הנראה לעין, אין הוא כולל גדר, קיר או קו מתאר המצוייר סביבנו. הוא תחום בגבול ווריטואלי המצוייר על ידי קודים התנהגותיים.
המרחב האישי הישראלי נפרץ ואינו נשמר. אותו אדם החפץ לשמוע במוזיקה ברחוב שאינו משתמש באוזניות או פותח את חלונות רכבו תוך כדי הגברת המוזיקה אל מעבר לתחומי הרכב, אותו אדם פוגע במרחבים אישיים רבים בסביבתו.
ככלל לישראלי קשה מאד להתנהל ללא גבולות פיזיים ברורים. ישראלים רבים אשר יפסעו ברחוב ויתקלו בחלונות של בית שאינם מוגפים, יחדרו לאותם בתים במבטם. גם התנהגות זו היא חדירה למרחב האישי של אותם בני בית. לכן ניתן לראות ישראלים רבים המשתמשים באמצעי מיסוך כגון וילונות, חלונות כהים או חלונות חד-כיווניים. דבר המקנה שמירה על הפרטיות ויוצר חסם לחיכוך.
ישנן תרבויות שהמודעות למרחב האישי הם ברורים ומושרשים בתודעה כמו ״פגם״ מולד. בחלק מן התרבויות השמירה על המרחב האישי אף מפורטת בחוקים ותקנות. כך למשל בשוויץ ישנן מגבלות על שעות בהן ניתן להפעיל מכונות כביסה ומיבשי כביסה, ויתרה מכך ישנה שעת סף להורדת מים באסלה בבתים משותפים.
בצילום: מקלט בבית ספר